ירידה בחשק המיני:
גורמים, בירור ומה עוזר

אלה שני מנגנונים נפרדים. חשק מיני הוא תהליך מוחי והורמונלי, כלומר הרצון והעניין. זקפה היא תהליך של כלי דם ועצבים, כלומר היכולת. אפשר לרצות ולא להצליח, ואפשר להצליח בלי לרצות. ההבחנה הזו קובעת את כיוון הבירור: ירידה בחשק מובילה לבדיקה הורמונלית ונפשית, בעוד קושי בזקפה מוביל לבדיקת כלי דם ועצבים.

אין גורם יחיד. בקבוצה הגופנית הגורם הקלאסי הוא טסטוסטרון נמוך, ולצידו עודף פרולקטין ותת פעילות של בלוטת התריס. בקבוצה הנפשית הגורם השכיח ביותר הוא דיכאון. ברוב המקרים מדובר בשילוב של כמה גורמים, כמו דיכאון קל יחד עם שינה גרועה ועודף משקל, בלי שאף אחד מהם יהיה חריג בפני עצמו.

כן, וזה גורם שכיח שלעיתים מפוספס. הקבוצות הבולטות הן מדכאי דיכאון ובעיקר SSRI, תרופות מסוימות ללחץ דם כמו חוסמי בטא ומשתנים, תרופות לערמונית מוגדלת מקבוצת מעכבי 5-אלפא רדוקטאז, ותרופות פסיכיאטריות נוספות. אין להפסיק תרופה על דעת עצמכם, אך כן כדאי להעלות את הנושא מול הרופא, מכיוון שלרוב קיימת חלופה עם פרופיל שונה.

כאשר היא נמשכת מעל שישה חודשים, כאשר היא הופיעה בפתאומיות ללא הסבר, או כאשר היא מלווה בעייפות קיצונית, בשינוי במצב הרוח או בסימנים גופניים כמו ירידה בשיעור הגוף. גם התחלה של תרופה חדשה בסמוך לשינוי היא סיבה טובה להתייעץ עם הרופא המטפל.

לא. מעכבי PDE5 פועלים על זרימת הדם ומאפשרים זקפה כאשר קיים גירוי מיני, אך אינם משפיעים על הרצון או על העניין. גבר עם חשק תקין ויכולת פגועה עשוי להפיק מהן תועלת, אך גבר שהבעיה שלו היא חוסר חשק לא ימצא בהן פתרון. זו בדיוק הסיבה שההבחנה בין השניים חשובה.